ביליתי חודשים בספרייה הלאומית הישנה. חלל עצום שנועד לידע, וכיום ריק מספרים. ארכיון וספרייה אנלוגית שאין בה אפילו שקעים חשמליים.

מקום שחלף זמנו אך עדיין נוכח. הזמן ממשיך בחוץ; בפנים הוא נתקע. גיליתי שם בדידות, נתק וחוסר כיוון.

כך נולד סיפור של יציאה: ניסיון לעזוב מבנה חברתי ורגשי שאינו מאפשר תנועה.